הכול זה פרספקטיבה
הרבה פעמים העיסוק בדיאטה שם את הפוקוס על סוג הדיאטה, מה כן לאכול ומה לא לאכול, בדיאטות הקלאסיות מסתכלים על כמה קלוריות מותר לאכול ביום או האם נמנעים ממשהו(טווח של שעות או סוגי מזונות כמו גלוטן, סוכר..), ואני רוצה להציע פוקוס אחר לגמרי של הסתכלות. הפוקוס דרך המשקפים של איכות חיים. הנאה או סבל. חשוב לי שלא תיקחו את זה למקום ביקורתי או מאשים חס וחלילה. כשאנחנו נולדים להוויה מסוימת, לתרבות שמדברת דיאטה, אנחנו לא תמיד חושבים שאפשר בכלל אחרת.
זה מה שיש, כמו שלעיתים על עצמנו אנחנו אומרים "כזו אני" או "ככה אני", כי לא תמיד אנחנו יודעים שאפשר בכלל אחרת. הסלילו אותנו(מלשון מסילה) לחשוב בצורה מסוימת, כאשר בפרסומות אנחנו רואים אנשים רזים מאוד, דוגמניות הן רזות, שחקניות הן רזות אנחנו מקבלים את המסר שרזון זה הכרחי. שכדי להיות מקובלים, אהובים ומוצלחים עלינו להיות רזים. שחשוב להיות רזים ושרזון זה הכרחי, אצל חלק מהא~נשים זו הפך להיות חלק מהזהות ושאיפת החיים- להיות רזות. אנחנו כל כך עמוק בזה ולא שמות לב לעיתים שזה בכלל לא שלנו.
שני סוגי אנשים, סוג אחד זה הסוג הנלחם, הסובל
הסוג הסובל- אלא שכל חייהם בדיאטה. השפה זה צריך/מוכרח/חייב (לרדת במשקל…). הם תמיד בהימנעות. השפה העיקרית שלהם זה "אסור לי", "לא יכול להרשות לעצמי", אם הם אכלו "יותר מידי" אז אח"כ הם צריכים לקזז. הם נמצאים כל הזמן בלחץ ובפחד. הפחד הוא גם שהם חייבים לרדת במשקל וככה אי אפשר לחיות. וגם פחד שאם הם הצליחו לרדת שהם עלולים לאבד את זה ולעלות שוב במשקל. פחד האם יצליחו לא לאכול בערב, או לוותר על הקינוח, פחד שיראו אותם אחרים- והם ירגישו בושה בגוף שלהם או בכישלון שלהם סביב המשקל.
הם עסוקים בלשקול את עצמם. יש שנשקלים לפעמים אפילו פעמים ביום. ומחפשים תוצאות מידיות. הם עסוקים במה אכלו כמה אכלו, מה יותר בריא, איך להכין ללא שמן, האוכל לא תמיד טעים ולא תמיד בריא – העיקר הקלוריות, והם פוזלים לצלחות של אחרים מלאים בקנאה ובתחושת קיפוח- למה להם אסור. העיסוק באוכל מעסיק אותם כל הזמן וגוזל אנרגיה רבה. מעסיק אותם ברמה כזו שעבור חלק מהאנשים גם פוגע בתפקוד היומיומי.
ויש את קהילת המנצחים
הם אנשים שאוהבים את עצמם ושמים את עצמם מעל המשקל. המשקל הוא עוד עניין חיצוני חשוב שיש לטפל בו, כמו בריאות, כמו זוגיות, מערכות יחסים וכסף. הערך העצמי שלהם לא תלוי במשקל ולא בדבר אחר. וחשוב להם שהם ירגישו טוב כבר עכשיו ולא עוד זמן בלתי מוגדר רק אחרי שישיגו את כל יעדיהם.
הם הבינו שאוכל זה אורח חיים ולכן עליהם לפתח גישה לטווח ארוך ולא מרוץ של 100 מטר. הם סבלנים לתהליך, יודעים לסלוח לעצמם. הם מייצרים הרגלים לטווח הארוך. הם מחפשים פתרונות שורשיים ולא נלחצים מכל קילוגרם. התזונה שהם בוחרים לאכול היא תומכת ומזינה, ממקום של "איך אני עושה לעצמי באמת טוב", ולא רק מרגיעה עצב וייאוש.
אז אם נשמע לך מפתה יותר להיות תחת הקטגוריה של עושי הדיאטה- הסובלים, את יכולה לסיים לקרוא כאן. ואאחל לך המון בהצלחה. ואם את רוצה למצוא דרך אחרת שבא ניתן לרקוד על כל החתונות, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה יש כמה הסכמות שצריך להסכים עליהן ואז 5 טיפים להתחלה….
איך לעבור מקהילת הסובלים לקהילת המנצחים?
חמש הסכמות עיקריות:
1 .להסכים שדיאטה גורמת ליותר נזק מתועלת בטווח הארוך ולוותר עלייה- פשוט להבין קשה ליישם.
2. להסכים שלהילחם בעצמך זה לא יעיל ולא מקדם אותך לעבר מטרותייך- שככל שאתה יוצא נגד עצמך זה מוריד אותך. להסכים שמתח רגשות אשם וכעס עצמי הם לא מקור להנאה ולא להנעה- להסכים לחפש מוטיבציות אחרות בריאות יותר.
3. להסכים לאהוב את עצמך ללא תנאי, ללא קשר למשקל- שזה מסע וזה לא פשוט. אבל בהחלט שאיפה ראויה ונאורה.
4. להסכים שהגוף שלך הוא חבר שלך ולא אויב שלך ושהמטרה שלך היא ליצור מערכת יחסים של שלום וחיבור והקשבה.
5. להסכים להרגיש. שהרגשות שלך חשובים ושאת רוצה לתת להם מקום ולהכיר אותם. את כולם. גם את הלא נעימים שבהם.
חמישה טיפים להתחלה מיידית להתקדם בכיוון …
אחד- הודיה.
לאהוב ולהוקיר את הגוף שלך שכאן בשבילך ויהיה בשבילך כמה שהוא יכול תמיד- להתחיל להודות על כל מה שיש לך וכל מה שקיבלת כולל כמובן הצד הבריאותי גופני. לרשום לעצמך 5 דברים ביום שאת יכולה להודות עליהם. למשל על הראייה, שאת יכולה לראות את הנוף, יכולה לקרוא, יכולה לצפות בסרטים…זה לא ברור מאליו
שנית- מעקב אוכל אכפתי
להתחיל לשים לב איזה אוכל גורם לך לאיזו הרגשה – לנהל מעקב ולהגיע למסקנות. כאשר את מזהה שאוכל מסוים עושה לך תחושה לא טובה בגוף- זה לסמן את זה לעצמך. ולשים כוונה לאכול מזה פחות לא כי הוא משמין, אלא כי בא לך להרגיש טוב.
שלוש- התבוננות פנימה
ולהבין שהאוכל בעצם משקף לך משהו שחסר לך ואת רוצה. לחשוב מה הם הדברים שחסרים לך שאם הם יהיו החיים שלך יהיו נעימים יותר, ומה את יכולה כבר לעשות על מנת לייצר אותם ולהכניס אותם לחיים שלך. למשל אני רוצה יותר אהבה בחיים שלי- ולכן אני מפנה זמן ללטף את הכלב שלי, לחבק את הילד שלי, אומרת לעצמי מילים של אהבה…עושה אמבטיה מפנקת עם כוונה לפנק את עצמי או קונה לי פרחים. להיות יצירתית..
ארבע אכילה מודעת
אכילה שנעשית עם כל החושים, באטיות ובתשומת לב. לאכול לאט ומתוך הקשבה לגוף. עדיף גם בשתיקה. בסקרנות.
חמש- ליצור לעצמך סביבה אוהדת
סביבה אוהבת ומפרגנת ככל הניתן ולהתרחק ממקומות שואבי אנרגיה- אם זה אנשים, מערכות יחסים, שבילים שאת הולכת בהם כל דבר. כשהסביבה שלך רעילה, את עשויה ליפול יותר למצבי רוח, סטרס ועצבים, רגשות שישלחו אותך לאוכל וימנעו ממך להיות קשובה לעצמך.
- והנה 10 הדיברות:
