האם לחם משמין?

לחם האם הוא בהכרח משמין?

לחם בימנו הוא מוצר בסיסי אותו אוכלים לעיתים גם כמה פעמים ביום. נוח להתנייד איתו. לקחת אותו כסנדביץ ליום סיבובים או לעבודה, לא תופס הרבה מקום ויחסית עמיד לכמה שעות. ואיכשהו יצא לו שם ממש רע. הרבה אנשים בדיאטות מפחדים ממנו. האם הלחם הוא בהכרח משמין? האם יש הבדל בין סוגי הלחם השונים? האם לחם מסויים יגרום להשמנה ולחם אחר לא? לחם אחד ישביע יותר מאחר? כמה לחם צריך לאכול כדי שיהיה משמין? והאם ניתן לרדת במשקל מדיאטת לחם? איפה האחריות שלנו? האם נאלץ להימנע ממזונות מסוימים כדי לשמור על המשקל או שיש פתרון באכילה הקשובה לגופינו?

היום יש מספר עצום של סוגי לחמים לחם מקמח מחיטה מלא, קמח לבן, קמח אחיד(40% 60%), קמח כוסמין, קמח שיפון מלא לא מלא, עם גרעינים בלי גרעינים, חיטה נבוטה או טרום נבוטה, עם שמרים בלי שמרים, ובעיקר עם המון המון תוספות כימיקליות וחומרים משמרים. ה"צרכן הפשוט" יכול לקבל מכל המגוון הזה סחרחורת ובאמת קשה לדעת מה לבחור . מה גם שרוב הלחמים בסופר אינם מומלצים.

כיוון שהלחמים הקנויים כיום מכילים המון תוספי צבע מאכל, משמרים, מווסתים ומייצבים, ממתיקים מלאכותיים, שומנים שחלקם מוקשים, סוכרים מעובדים שזה ממש כבר לא המוצר הבריא של פעם שמכיל בעיקר קמח איכותי+מים. שזה מה שבגדול לחם אמור להכיל. הלחמים המומלצים יותר הם הלחמים הטבעיים אן בהכנה ביתית או ממאפייה בררנו, או קמח מלא 100%. יש בהם קמח מלא כלשהו,

קמח מלא מכיל סיבים תזונתיים, מועשר בויטמינים וחומצות שומן חיוניות וגם משביע יותר. לחם לבן אינו משביע באותה המידה ומתעכל גם פחות טוב. לחם עדיף להכין לבד ולא לקנות קנוי. לחם לבן זו תזונה ריקה.

הלחמים הפחות מעובדים גם מתאימים יותר לאנשים הסובלים מנפיחות בבטן או יש קיבה רגישה, מומלץ לאכול לחם ללא שמרים. וללא תוספות כימיות ללחם. לחם ארוז מכיל חומר משמר אם מכינים בבית או קונים במאפייה טובה ניתן לחסוך את החומר המשמר שזה משפר את איכות הלחם. הכי מומלץ לרכוש קמח ללא גלוטן למשל לחם מקמח כוסמת או מקמח טף. הגלוטן מייצר רגישות לאחוז גבוה באוכלוסיה.

השמנה, כלומר עלייה במשקל אינה יכולה וגם יכולה להיגרם מסוג מזון כלשהו. מבלבל?. אני רוצה לשבור כאן מיתוס. למרות שכולם יודעים שבורקס זה משמין, הוא לא משמין. אין אוכל משמין. יש אוכל לא בריא, יש אוכל לא משביע, ואז נאכל ממנו בכמויות גדולות- ולכן אנחנו נשמין(כמובן למי שיש נטייה להשמנה כי יש אנשים רזים שלא משנה כמעט מה יאכלו לא ישמינו) ומצד שני יש אנשים שרגישים לסוג מזון מסוים למשל לגלוטן ואז כן יכול להיות שאפילו פרוסת לחם תייצר דלקתיות בגוף ותגרום להשמנה.

הכוונה כאן היא בלקיחת אחריות על הכמות שאנחנו אוכלים ועל מה שאנחנו מכניסים לפה. קל להגיד אוכל משמין, ולמחוק אותו מהרפרטואר מצד שני, ברוב המקרים האלה, האוכל ה"אסור" הופך להיות מפתה, ומגרה פי עשרות מונים ואז שכשאנו כבר נשברים או מרשים לעצמנו לאכול ממנו, נמצא את עצמנו אוכלים ממנו בכמויות גדולות מאוד ולא בפרופורציה.

ולהוכחה לכך אציין את דיאטת הלחם של אולגה רז, דיאטה בה אוכלים בעיקר לחם קל או לחם רגיל עם מריחה דקה, ביצה ומנת חלבון(חזה עוף/דג) בצהריים, וירקות כמובן. רוב האוכל מבוסס על לחם, ואנשים שמתמידים בה יורדים יפה מאוד במשקל. הבעייה בדיאטה הזו שהיא חד גונית ולאחר תקופה מוגבלת, אנשים ימאסו בה ויתחילו לחפש גיוון. אך מבחינת התכלס היא מספקת את הסחורה קרי, ניתן לרדת איתה במשקל.

מה שצריך לשים לב לגבי כל סוגי הלחמים: פרוסה רגילה השוקלת 30 גרם, מכילה כ80 קלוריות, לחמניה או פיתה מכילה ערך קלורי של 3-4 פרוסות לחם, גבטה = 4-5 פרוסות כנל בגט, בייגל = 4-5 פרוסות לחם ,לאפה= 8 פרוסות לחם . לכן כדאי להעדיף פרוסת לחם ולא לקחת לאפה.

אנחנו צריכים להיות אחראים על הכמויות שנכנסות לפינו. אם נאכל לאט ובהקשבה לגופינו נוכל להרגיש מתי אנו שבעים, ואם כך נוכל להשאיר את האוכל העודף בצלחת ללא רגשות אשם, או לשמור לאחר כך, חסכנו משמעותית בקלוריות וגם שיפרנו את התחושה הכללית שאנו לא כבדים או מפוצצים וקשה לנשום. מצד שני אם אכלנו יותר והרגשנו ממש שבעים, תחושת הרעב לא תופיע מהר כמו אם היינו אוכלים פחות, ואז אכלנו פחות ונוצר איזון מבחינה קלורית. וכך ניתן לאכול כל אוכל שנחפוץ בו, ולהישאר מאוזנים הסוד הוא בהקשבה לגוף. נשמע נהדר וקסום. זו דרך שנקראת אכילה אינטואיטיבית וזו עבודה אך על ידי תרגול ואימון ניתן להגיע לשם, ולהצליח ליהנות מכל אוכל ללא רגשות אשמה, לשמור על משקל תקין ולהראות ולהרגיש נהדר.

ואסיג ואומר שאם אדם אוכל בכמויות מדויקות לגופו, ועדיין המשקל גבוה כן שווה לבחון אפשרות להימנעות מגלוטן. כל מקרה לגופו.